קשר ליס א קאר (1988) בע"מ נ' ברהום

פסק דין

1.התובעת הגישה כנגד הנתבע תביעה כספית על סך של 10,532 ₪, בגין נזקים שנגרמו, לטענתה, לרכבה בתאונה שארעה היום 1.5.2009.

כפי שהדבר עולה מכתב התביעה, הרי שביום 1.5.2009, נסע רכבה של התובעת בקרית אתא. לפתע הגיח רכב הנתבע בחוסר זהירות מצד ימין תוך יציאה מדרך צדדית, מבלי לציית לתמרור "עצור" המוצב בפניו, התפרץ וסטה לנתיב נסיעת רכבה של התובעת, פגע בו בחלקו הימני והסב לו נזקים. התובעת עתרה להורות לנתבע לשלם את סך של 6,507 ₪ בגין הנזקים לרכב, ירידת ערך בסך של 3,463 ₪ ושכ"ט שמאי בסך של 562 ₪. התובעת צרפה לכתב התביעה חוות דעת שמאי, חשבון שכ"ט השמאי והודעה על תאונת דרכים.

2.הנתבע התגונן מפני התביעה וטען כי רכבו חנה בשוליים של כביש שירות, מול מוסך הנוצץ, אשר נכון לאותו מועד, היתה לידו מסעדה, שם ישב התובע בעת התאונה. לטענתו, רכבה של התובעת הגיע מכוון דרום ופנה ימינה בכניסה לכביש השירות. תוך כדי פניה רכבה של התובעת שהיה נהוג על ידי צעירה נהגת חדשה פגע ברכבו של הנתבע. לרכבו של הנתבע נגרם נזק מזערי והצעירה ואמה ירדו מהרכב והתנצלו, הנהגת החלה לבכות ואמה צעקה עליה. הנתבע הזמין אותם למוסך שבבעלותו שבקרבת מקום, שם בקשו ממנו הנ"ל שלא לפנות למשטרה או לחברת הביטוח, מאחר והצעירה אינה מורשית לנהוג ברכב. עוד בקשה האם מהנתבע להגיד כי האם נהגה ברכב אולם, הוא סרב לכך. לטענת הנתבע, הצעירה מסרה לו כי הגיעה למקום לצורך תיקון מכה ברכב. לטענתו, הוא לא ראה את ארוע התאונה אולם, נגרם לרכבו נזק קל ליד הפנס ואצל התובעת נזק רציני בדלת, שלא ניתן לשייך לתאונה בשל מוקדי הנזקים. הנתבע צרף לכתב ההגנה שתי חוות דעת. האחת של השמאי איוב ויסאם, לפיה, אין התאמה בין שני מוקדי הנזק של שני הרכבים והשניה - של השמאי ליפמן גדי, אשר העריך את נזקי רכב התובעת בסך של 7,001 ₪, כולל ירידת ערך.

3.התביעה הוגשה בסדר דין מהיר והצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. מטעם התובעת הוגשו תצהירים על ידי גב' אבקסיס אור, נהגת הרכב וגב' אבקסיס מיכל, אמה ואילו הנתבע הגיש תצהיר מטעמו.

4.במהלך דיון ההוכחות שהתקיים בפני היום נחקרו המצהירים והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה. ראוי להדגיש כי הצדדים לא הגיעו לידי הסדר כלשהי, אם בנוגע לסדרי הדין ואם בנוגע לראיות.

5.גרסתה של התובעת בנוגע לנסיבות התאונה לא נסתרה בעת חקירתן הנגדית של הנהגת ואמה. גב' אבקסיס מיכל, אשר העידה ראשונה כאשר בתה מחוץ לאולם, חזרה בחקירתה על האמור בכתב התביעה ותצהיר העדות הראשית וטענה כי הרכב בו נסעה, כשהוא נהוג על ידי בתה, הגיע מכוון קריית אתא ופנה ימינה בצומת דשנים. רכבו של הנתבע יצא מאזור התעשיה ונכנס בדלת הימנית, היכן שישבה (עמ' 3, שורות 1 - 3 לפרוטוקול). העדה הכחישה כי רכבו של הנתבע חנה בשולי דרך השירות וטענה כי הרכב נסע והנהג היה לחוץ ושוחח בטלפון הנייד (עמ' 4, שורות 3 - 4 לפרוטוקול). בנוסף, הבהירה התובעת כי לא הגיעה מכוון כביש המוסכים (הכביש הצדדי בו חנה לטענתו הנתבע את רכבו), אלא, מצומת דשנים וכי מדובר ברכב של חברה ולכן, היא לא יכולה לטפל בו במוסך ואין לה מה לחפש שם (עמ' 4, שורות 6 - 7 לפרוטוקול). לשאלת ב"כ הנתבע, השיבה הנ"ל כי בתה עברה טסט אצל קצין הרכב בחברה בה עובד בעלה ולכן, היתה מורשית לנהוג ברכב (עמ' 2, שורה 20 לפרוטוקול). גרסתה של גב' אבקסיס לא נסתרה בחקירתה הנגדית ועדותה עשתה עלי רושם אמין.

6.גב' אור אבקסיס, נהגת רכבה של התובעת בעת התאונה, אשר לא נכחה באולם בעת עדותה של אמה, אשרה אף היא בחקירתה הנגדית, כי עברה טסט בחברה של אביה ולכן, היתה מורשית לנהוג ברכב (עמ' 5, שורות 8 - 9 לפרוטוקול). בהמשך, תארה העדה את ארוע התאונה, וטענה כי פנתה ימינה בצומת דשנים לכוון צומת קרית אתא, נסעה על הנתיב השמאלי, ואילו הנתבע יצא עם מכוניתו מיציאה צדדית ונכנס ברכבה ופגע בדלת הימנית הקדמית (עמ' 5, שורות 16 - 17 ושורות 20 - 22 לפרוטוקול). העדה הכחישה כי הגיעה מכביש השירות וטענה כי לא היתה לה שום סיבה להגיע למוסכים במקום (עמ' 6, שורות 9 - 10 לפרוטוקול). גב' אור אבקסיס עשתה עלי רושם אמין בעת עדותה. גרסתה של העדה לא נסתרה בחקירתה הנגדית והיא משתלבת עם גרסתה של אמה וכפי שיפורט בהמשך, גם עם יתר הראיות שהובאו בפני.

ראוי לציין, כי הנתבע פתח את כתב הגנתו בטענה כאילו התובעת ניסתה להסתיר את זהות הנהגת, ולא היא. התובעת צרפה לכתב התביעה הודעה על מקרה התאונה, שם נרשם במפורש כי גב' אור אבקסיס היא שנהגה ברכב. לו בקש אביה של מיכל להסתיר זאת, בוודאי שלא היה מדווח על כך לחברה ואילו התובעת עצמה לא הסתירה מי נהג ברכב בעת התאונה.

7.הנתבע מצידו לא הביא עדים נוספים מטעמו. עדותו מהווה עדות יחידה בהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א - 1971 ועל בית המשפט להתייחס בזהירות לעדות מסוג זה ולפרט מה הניעו להסתפק בעדות זו. גרסתו של הנתבע בנוגע לנסיבות התאונה לא זכתה לחיזוק כלשהו או סיוע ולא נמצא נימוק של ממש אחר לקבל את עדותו (ראה בעניין זה ע"א 147/84 (מחוזי ת"א) חנה ברגר נגד ג'ניה פרידמן, פ"מ תשמ"ד(1) 207 וכן, ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נגד פולק ואח', פ"ד כז(1) 768). ממילא, כפי שיפורט להלן, הנתבע נתן גרסאות סותרות ועדותו בחקירתו הנגדית ערערה את אמינותו בעיני. לכן, לא עלה בידיו להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי התאונה אכן ארעה בנסיבות אותן תאר.

8.גרסתו של הנתבע בנוגע לארוע כפי שבאה לידי ביטוי בכתב התביעה, שונתה בתצהיר עדותו הראשית ובעת חקירתו הנגדית ומכל מקום, היא נסתרה. לא לשווא פרטתי את טענת הנתבע בכתב ההגנה, שם טען כי רכבה של התובעת הגיע מכוון דרום ופנה ימינה בכניסה לכביש השירות. לטענתו, תוך כדי פניה רכבה של התובעת שהיה נהוג על ידי צעירה נהגת חדשה פגע ברכבו של הנתבע. גרסה זו השתנתה בתצהיר העדות הראשית, אז טען הנתבע כי "הרכב של התובעת הגיע מכוון דרום ופנה ימינה בכניסה לכביש השירות, ביציאה מכביש שירות לכוון כביש ראשי פנתה ימינה, תוך כדי פניה ימינה רכבה של התובעת שהיה נהוג על ידי הצעירה שהינה נהגת חדשה נכנסה ברכב שהיה בחזקתי, חשוב לציין כי הכביש אינו תקין" (ההדגשות שלי – א.ר.). בעוד שבכתב ההגנה טען הנתבע כי התאונה ארעה בעת שרכב התובעת פנה לכביש השירות בו חנה רכבו ואז ארעה התאונה, הרי שבתצהיר העדות הראשית (וכך גם בחקירתו הנגדית), שנה הנתבע גרסתו מן הקצה לקצה וטען כי התאונה ארעה בעת יציאת רכבה של התובעת מאותו כביש שירות, בכוונים שונים לגמרי. למעשה, די בסתירה מהותית זו, כדי לשמוט את הבסיס תחת גרסתו של הנתבע והגנתו מפני התביעה. באשר לגרסה בכתב ההגנה, הרי שזו אינה מתקבלת על הדעת, שהרי אם רכב התובעת פנה ימינה, הרי שכלל לא היה בקרבת רכבו, אשר חנה בצידו השני של הכביש, כך לטענתו.

מעבר לכך, בעוד שבכתב ההגנה טען הנתבע כי הצעירה מסרה לו לאחר התאונה כי הגיעה למקום לצורך תיקון מכה ברכב, הרי שבעת חקירתו הנגדית "שופרה" גרסה זו והנתבע טען כי בעת שרכב התובעת נכנס לראשונה לכביש השירות, כבר אז ראה, בעודו יושב במסעדה, כי הדלת הימנית של הרכב פגועה (עמ' 7, שורה 25 ועמ' 8, שורות 1 - 2 לפרוטוקול). מעבר ל"שיפור" הגרסה, הנתבע העיד כי ישב במסעדה בצד ימין של כביש השירות ואין זה סביר בעיני כי יעקוב אחר כל הרכבים הנכנסים לכביש בעת שבתו במסעדה ויזכור כי רכבה של התובעת נכנס לכביש הצדדי וכי היתה לו פגיעה בדלת ימין. שנית, הנתבע כלל לא ידע לומר מתי יצאה התובעת ולכן, סביר להניח כי גם לא ראה אותה נכנסת למקום. שלישית, הנתבע כלל לא הוכיח כי מצויה במקום התאונה מסעדה כלשהי או כי היתה במקום מסעדה ולא ניתן להבחין בתמונות שצרף (נ/1) כי קיימת במקום מסעדה. הנתבע בחר גם לצלם את המקום מכוון הכביש הראשי ולא מכוון "המסעדה", שם ישב לטענתו ולא הוכח בפני כי בהנחה שאכן ישב במסעדה, היה לנתבע שדה ראיה לכוון רכבו.

הנתבע טען כי כלל לא ראה את התאונה, למרות שעל פי גרסתו, היתה לו נקודת תצפית טובה על רכבו וכי רק שמע את הדפיקה ואז יצא מהמסעדה. טענה זו אף היא לוקה בחוסר היגיון ואינה משתלבת עם הראיות בתיק. המסעדה בה ישב התובע, לטענתו, מצויה כ - 15 מטרים ממקום הארוע, שם עמד רכבו. לטענתו, מדובר בתאונה קלה, שכמעט ולא הותירה ברכבו נזק. לא סביר בעיני כי הנתבע ישב בתוך מסעדה, במרחק של 15 מטרים ממקום התאונה שהוגדרה על ידיו כקלה במיוחד, וישמע מתוך המסעדה את אותה התנגשות קלה.

בנוסף, בהודעה על מקרה תאונה שהגיש הנתבע לחברת הביטוח שלו שרטט הנתבע את ארוע התאונה באופן שונה לחלוטין, הן מגרסתו בכתב ההגנה והן מגרסתו הנוספת בתצהיר העדות הראשית. הנתבע שרטט את רכבה של התובעת כמי שהגיע מהכביש הראשי ולא מכוון הכביש הצדדי בו חנה, לטענתו.

9.הנתבע טען בכתב ההגנה, כמו גם בחוות דעת השמאי איוב ויסאם, כי אין התאמה בין מוקדי הנזק של שני הרכבים. אמנם, השמאי לא נחקר על ידי ב"כ התובעת אולם, אינני מוצא מקום ליתן משקל לחוות הדעת, אף מבלי שהשמאי נחקר. ראשית, על פי האמור בסעיפים 4 ו - 6 (והערות הסיכום) לחוות הדעת, הרי שהבדיקה נערכה על פי התמונות וכי הרכבים המעורבים בתאונה כלל לא נבדקו, אלא רכבים אחרים. משלא בוצע שחזור גבהים באמצעות הרכבים המעורבים, די בכך כדי לשמוט את הבסיס תחת חוות הדעת. שנית, תמונות הרכבים המעורבים והנזקים המצולמים, בהחלט מתאימים, הן מבחינת מוקדי התאונה והן מבחינת מוקדי הנזק. חוות דעת השמאי איוב ויסאם מתבססת על גרסה לפיה, נגרם נזק מסביב לפנס הקדמי שמאלי בלבד ברכבו של התובע, בגובה של כ - 60 ס"מ, בעוד שנזקי רכבה של התובעת, באזור פס הקישוט בדלת ימין קדמית, הינם בגובה של 40 ס"מ מהרצפה. התובע נמנע משום מה מלצרף תמונות שיראו את הנזק שנגרם לרכבו טרם תיקונו ולא הובאה בפני ראיה שתוכיח מה היה מצב הרכב לאשורו, מיד לאחר התאונה. הנתבע כשל מלהוכיח היכן היתה הפגיעה ברכבו. בנוסף, השמאי התעלם מן העובדה שהמגן הקדמי ברכבו של הנתבע נמוך מהפנס שנפגע ובולט ממנו ולכן, גם אם ניתן היה לקבל את ממצאיו בנוגע לגבהים, סביר להניח כי המגן הקדמי הוא שיצר את הנזק באזור פס הקישוט ברכבה של התובעת. חוות דעת השמאי איוב ויסאם אינה מעלה או מורידה, אפוא, ואינה מועילה לנתבע.

10.ב"כ הנתבע טען בסיכומיו כי בעוד שבתמונות שצורפו לחוות דעת התובעת (ת/1), נראה פס הקישוט בדלת הימנית, הרי שבתמונות שצורפו לחוות הדעת מטעמו נראה פס הקישוט בדלת הימנית. ב"כ הנתבע מבקש ללמוד מכך, שמדובר בתמונות שצולמו עקב תאונה קודמת ולא עקב התאונה נשוא התביעה. גם טענה זו אין בידי לקבל. ראשית, מדובר בטענה שלא נטענה בכתב ההגנה או בחוות הדעת. שנית, לא ברור מתי צולמו התמונות שצורפו לחוות דעת הנתבע ובניגוד לטענת ב"כ, הנתבע לא טען בתצהירו כי התמונות צולמו מיד לאחר התאונה. שלישית, וחשוב מכל, מדובר בטענה לא נכונה. עיון מעמיק בתמונות רכבה של התובעת, אשר צורפו לחוות הדעת מטענה (ת/1) מעלה, כי לא מדובר כלל בפס הקישוט, אלא, בחלק התחתון של הדלת. מדובר בטעות אופטית בלבד של ב"כ הנתבע ולמעשה, בכל התמונות שצולמו לאחר התאונה חסר פס הקישוט. אני דוחה, אפוא, טענותיו של הנתבע גם בעניין זה.

11.כאמור, תמונות הרכבים המעורבים והנזקים המצולמים, בהחלט מתאימים, הן מבחינת מוקדי התאונה והן מבחינת מוקדי הנזק לגרסתן של עדי התובעת. מדובר בפגיעת מעיכה אחת (ולא בשתי פגיעות נפרדות), אשר גרמה לעוות הדלת הימנית הקדמית ברכב הנתבעת. פגיעה מעין זו תומכת בגרסת התובעת לפיה, הנתבע התפרץ לכביש הראשי ופגע בדלת הימנית. לו היה רכבו של התובע בעצירה, כפי שטען, ניתן היה לצפות כי יראו סימני שפוף בדלת הימנית של רכב התובעת ולא פגיעת מעיכה קלאסית.

12.סיכומו של דבר, אני מקבל את גרסת התובעת, הן בעניין נסיבות התאונה והן בעניין הפגיעה בדלת הימנית קדמית ברכבה. הנתבע יצא מדרך צדדית ולכן, היה עליו ליתן זכות קדימה לרכבים הנוסעים בכביש הראשי, בין אם הוצב בדרכו תמרור עצור ובין אם לאו. אני קובע, אפוא, כי הנתבע אחראי לארוע התאונה ולנזקים שנגרמו לרכבה של התובעת.

13.באשר לאמדן הנזקים - הן בכתב ההגנה והן בתצהיר העדות הראשית שלו, הבהיר הנתבע כי הוא עומד על חקירת השמאי מטעם התובעת. גם אם אתעלם מן האמור בעניין זה בכתב ההגנה, הרי שהנתבע הבהיר בתצהירו כי הוא מבקש לחקור את השמאי ונראה בנסיבות העניין כי יש בהודעה זו לענות על הוראות תקנה 130א לתקנות סדר הדין האזרחי. חרף זאת, לא טרחה התובעת לברר עם ב"כ הנתבע עניין זה, היא לא זמנה לעדות את השמאי והוא לא התייצב לחקירה. לפיכך, לא תשמש חוות הדעת מטעם התובעת ראיה בתיק זה ולא ניתן להסתמך עליה. אלא, שכאמור, הנתבע עצמו הגיש חוות דעת בנוגע לנזקי התובעת ויש בחוות דעת זו כדי לאשר את נזקי התובעת, אם כי בחלקם. השמאי ליפמן גדי, מטעם הנתבע העריך את נזקי רכב התובעת בסך של 7,001 ₪, כולל ירידת ערך. התובעת לא בקשה לחקור את השמאי ולכן, חוות דעתו בעניין אמדן הנזקים לא נסתרה. אני קובע, אפוא, כי הנזקים שנגרמו לתובעת בתאונה מסתכמים בסך של 7,001 בלבד. מעבר לכך לא הוכחו נזקים נוספים.

14.סיכומו של דבר, אני מקבל את התביעה בחלקה בלבד ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת את סך של 7,001 ₪. בנוסף, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את אגרת המשפט, הוצאות העדים מטעמה וכן, שכ"ט עו"ד בסך של 1,200 ₪. הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.